ההרפתקנים
של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
תולדות שושלת אוראזיס
ויטליוס הצעיר וראשית ימי השושלת
ההיסטוריה של שושלת אוראזיס (לפחות כמשפחה חשובה ועשירה בתוך המעמד העליון של האימפריה
ההילאסיאנית) החלה אי-שם באמצע המחצית הראשונה של המאה ה-24 לספירה.
ויטאליוס אוראזיס, פריאטור צעיר בלגיון האימפריאלי ה-14, אשר הוצב בקרבת גבול
האימים של הרי דאמרדום, היה הרפתקן נועז ופזיז למדי, בעל כשרון רב ושאפתנות בלתי
מרוסנת. מספרים כי נולד וגדל במחוז קארליניאס (קארליניי) ההררי והנידח, צאצא
למשפחה הילאסיאנית צנועה ממעמד הפרשים, שקשרה בימים רחוקים קשרי משפחה עם שושלת
אצולה מקומית נשכחת בשם ואן-ריינדארק.
הפעילות הצבאית המסוכנת בגבול הפרוע לא
סיפקה את ויטאליוס, שרצה להאדיר את שמו בכדי לעלות במהירות האפשרית בסולם הדרגות,
והוא החל מבצע מבצעים נועזים, ביחד עם קבוצה של חיילי-עילית והרפתקנים, במהלכם חדר
עמוק יותר ויותר אל ארץ הרי הגעש העויינת, כשהןא מכה בתושביה הפראים פעם אחר פעם.
אלא, שבסופו של דבר בגד המזל בו ובחבורתו: הם הרחיקו לכת יתר על המידה, איבדו את
דרכם בתוך סופה של אבק וולקאני לוהט, ובסופו של דבר נלכדו באין-מוצא על-ידי כח
עצום של פראי לבה, אשר לווה בידי שאמאנים נוראים של כאוס, ולפי השמועה גם בידי אחת
מבתולות התופת השחורות של קראוגון. כל מלוויו של ויטליוס נקטלו, בזה אחר זה, והוא
עצמו נגרר פצוע וחסר אונים אל מבוך מערות הלבה העצום שבין שורשי הר הגעש המקודש
אורגוסטה, ככל הנראה בכדי לעלות שם קורבן לקראוגון אלוהי דאמרדום, או לדמה הלוהט
של הע'ודה.
לא ברור כיצד הצליח ויטאליוס להחלץ
משוביו, ולשרוד מסע נורא במבוכים העצומים של הר הגעש אורגוסטהף כשהוא מצליח להמלט
משם, בסופו של דבר, כשהוא בריא ושלם. ויטאליוס כמעט ולא סיפר דבר על מה שעבר עליו
באותם ימים, אולם שמועות סיפרו כי בין היתר, נאבק שם מאבק קשה בכח נשי על-טבעי
מוזר, הכניע אותו ואילץ אותו לסייע לו במנוסתו. שמועות מוזרות עוד יותר סיפרו כי
האשה היפיפיה וזהובת השער לה נישא בשנה שלאחר מכן, לוסילה, לא היתה אלא אחד
מגלגוליו של אותו כח מסתורי ועתיק. דבר אחד, מכל מקום, ברור: בצאתו ממנהרות
אורגוסטה, נשא עימו ויטאליוס שלושה ארטיפקטים רבי עוצמה:
1. קריסטל קוצני מוזר בצבע אדום, הרוטט קלושות ומפיץ סביבו הילה תמידית של להט.
2. צמיד אודם עליו מוטבעות כתובות זהובות בשפה עתיקה ובלתי מובנת.
3. שרביט מוזר, שכותרו עשוי יהלום-כוכב בגוון כתום רך, המגולף כרונה עתיקה
ומסתורית.
מאז
שובו מהר אורגוסטה, מכל מקום, נסק מסלול חייו של ויטאליוס במהירות מהצלחה להצלחה.
לא רק שהאוצרות העצומים שנשא עימו מההר הפכו אותו לאדם עשיר מאד, אלא שעד מהרה החל
לטפס במהירות מדהימה בסולם הדרגות האימפריאלי: כבר בשנה לאחר מכן, כמעט מיד לאחר
נישואיו לגבירה לוסילה, קודם לדרגת לגאט של הלגיון ה-14, כאשר הוא בן 24 שנים
בלבד. שלוש שנים לאחר מכן הוקפץ לדרגת פרוקונסול של פרובינקייה בדרום-מערב
האימפריה. לאחר חמש שנים נוספות, הפך ויטאליוס, הפריאטור האלמוני לשעבר, לסנאטור
מן המניין בסנאט האימפריאלי של הילאפוליס – הסנאטור הצעיר ביותר מזה מאות שנים.
ויטאליוס ולוסילה הפכו במהירות לזוג
מלכותי של ממש, מהמכובדים והנערצים ביותר בחוג החברתי העליון של האימפריה. הקייסר
עצמו ראה בהם ידידים אישיים, והיה מזמין אותם בכל עת לשולחנו, יחד עם הנכבדים
שבגדולי המדינה, כשהוא הופך את ויטאליוס לאחד מיועציו וידידיו הקרובים ביותר. הזוג
צבר הון עצום. בין היתר, רכש בית חומה מפואר ברובע היוקרתי ביותר של הילאפוליס,
וכן את אחוזת מאריס העצומה בעיר העשירה דולתוסיאה שבצפון הילאסיאס. גדולי ארץ אכלו
על שולחנם של בני הזוג בכל ערב, ותפארתם הרקיעה שחקים. בתוך כל זאת, ילדה לוסילה
לבעלה שני בנים – גאיוס ואורקאדיוס, וכן בת בשם ליבילה.
אלא, שמאחורי העושר, הפאר והזוהר, הלכו ורבו שמועות כאילו צל אפל הוטל על חייהם של
בני הזוג, רוחש במסתורין וחורש רעה. היו שאמרו כי מדובר בקללה עתיקה שנדבקה אל
ויטאליוס באורגוסטה, או הוטלה עליו בידי הכוהן הגדול של דאמרדום על ביזת מקדש
קראוגון והרג כוהניו. היו שאמרו כי המדובר בקוואסט מסתורי וקטלני הקשור לשלושת
החפצים שהוצאו מבטן ההר, אשר ןיטאליוס לא השלימו. בהדרגה, כך מספרים, הציפו חששות
וספקות את בני הזוג, ואושרם הועם. פה ושם, יצאו למסעות מוזרים, ואיש לא ידע להיכן
הלכו, אלא שהם נמלאו דאגה וספקות, הכפילו ושילשו את השמירה על בתיהם ורכושם.
בסופו של דבר, בשנה ה-31 לנישואיהם,
יצאו ויטאליוס ולוסיאלה צפונה, לעבר יערות קארליניי. מספרים כי סמוך להרי המחוז בו
נולד ויטאליוס, ביער האורנים העתיק שעל שפת אגם ארקיין, נפלה מריבה נוראה בין בני
הזוג. היה מי שסיפר כי הויכוח ביניהם הדרדר לקרב נורא, ובמהלכו החרידו ברקים
וקולות נפץ נוראים את היער, ולהבות אדומות התמרו מצמרות עציו. בין אם נכון הדבר או
לא, איש מהשניים לא נהרג- אלא שהבעל והאשה נפרדו לנצח. לוסילה המשיכה במסעה צפונה,
לא נראתה עוד לעולם בהילאסיאס ואיש לא יודע מה עלה בגורלה. ויטאליוס שב לאחוזתו
בדולתוסיאה, מריר, זקן ורדוף תסכול. מאז, הלך הסנאטור המכובד והדרדר: הוא הפסיק
להתעניין בענייני המדינה, וניסה לשווא לגבור על תסכולו בחיי הוללות מופקרים
וריקניים, בהם בזבז חלק גדול מכספו. קיצו לא אחר לבוא: שבעה חודשים לאחר שובו
מהצפון, מת הקייסר, וויטאליוס שם את פניו לעיר הבירה הילאפוליס להכתרתו של הקייסר
החדש. במסגרת חגיגות ההכתרה נערך גם מופע אדיר של גלדיאטורים. בשחר היום השלישי
למופע, נמצא ויטאליוס ללא רוח חיים בתאו המפואר בקולוסיאום הקייסרי: גופתו היתה
נוראה למראה, כולה נפוחה ולוהטת. אבריו הפנימיים נמסו כולם מתחת לעורו (אשר נותר
שלם לחלוטין) והפכו למקצפת ביעותים של לבה מבעבעת אשר נזלה מכל חורי גופו.
הרוצחים, אם היו כאלו, לא נמצאו מעולם, ואיש לא פענח את סיבת מותו הנורא של
ויטאליוס אוראזיס.
"אדונה
של מאריס אנוכי" – השושלת
ויטליוס, למרות הבזבוזים הרבים שבזבז בשנותיו האחרונות, הותיר בסופו של דבר הון
עתק לצאצאיו. בראש הרשימה הארוכה והמרשימה של נכסיו עמדה, בלא ספק, אחוזת מאריס
שבפאתי דולתוסיאה, אשר ויטאליוס השקיע כמעט מיליון מטבעות זהב ברכישתה ובשיפוצה,
ןצאצאיו הוסיפו סכומים נכבדים אחריו.
אחוזת מאריס, העומדת על ראש גבעה נמוכה הצופה על העיר, היתה קומפקלס אדיר עשוי
כולו שיש יקר, המורכבת מחמש חצרות פנימיות גדולות מעוטרות בפסלים יפיפיים ומזרקות
מדהימות. במרכזה, מתחת לארמון (במלוא מובן המילה) בו שכנו בני המשפחה, עמד פורום
הילאסיאני מדהים, שם היו נערכים משתאות כיד המלך, ושם היו מופיעים טרובאדורים
מהשורה הראשונה בכדי לשעשע את בני המשפחה. בנוסף, כללה האחוזה גם אמפיתאטרון קטן
וזירה פרטית, בה השתעשעו בני המשפחה ממופעי גלאדיאטורים ראותניים שארגנו השכם
והערב. כמו כן, כללה האחוזה מרחצאות מבושמים, חמים וקרים, שהושקו במעיין קסום
שנוצר במיוחד עבור בני השושלת. שם, בין האדים המבושמים, נוהלו פרשיות אהבים, נרקמו
תככים ומזימות, ולפחות פעם אחת – גם התבצע שם רצח של אחד מבני המשפחה.
כך או כך, אחוזת מאריס היתה
"פלא" ארכטיקטוני, אפילו בעיר עשירה כמו דולתוסיאה, ושמעה יצא למרחוק.
ראשי המשפחה נהגו מדי פעם להתפאר כי יש בידם תואר הנעלה על כל התארים האחרים –
"אדונה של מאריס אנוכי", ודי בכך. אלא, ששמועות אפלות הוסיפו לרדוף את
המשפחה: הנבואה והקללה הכרוכה בה, אשר היוו בסיס לרכילות, כאילו חרב מתהפכת של
אכזריות ובוגדנות מרחפת תמיד מעל ראשה של המשפחה.
דברי ימי
השושלת
לאחר מותו של ויטאליוס, עברה ראשות המשפחה לבנו הבכור, גאיוס. כמעט ולא יבשה עוד
האדמה שעל קברו המפואר של אבי המשפחה, וכבר עשו גאיוס ואחיו אורקאדיוס מעשה נבלה
חדש: אי-כה, בעזרת תרגיל משפטי והפעלת ידידים בעלי כח, הצליחו לנשל את אחותם,
ליבילה, מירושת ויטאליוס ומנכסי המשפחה. ליבילה ההמומה לא הצליחה להתגונן כראוי,
ונאלצה להמלט לגלות, כאשר אך מעט חפצים אישיים עמה (אולם יש אומרים כי ביניהם היה
אחד הארטיפקטים שמצא אביה – הקריסטל האדום). גורלה של ליבילה לא ברור, אולם טוענים
כי התיישבה אי-שם בקייסרות קריינליכט.
מאחר ואורקאדיוס היה ונותר קוסם אפלולי
ומתבודד, הפך גאיוס לאדונה הבלתי מעורער של השושלת, כשהוא שולט בנכסיה ביד ברזל.
כאביו, תפס עמדות בכירות בממשל, ובין היתר שימש כפרוקונסול קייסרי בפרובינקיות
במשך למעלה מ-20 שנה. שמו הלך לפניו כנציב ארוגנטי ואכזרי שגבה מיסי עושק ודיכא
מרידות בצורה חסרת רחמים, כשהוא צולב מאות אנשים בהינף יד, ומשלח אלפים רבים לחיי
עבדות. פרוקונסול גאיוס השתמש ברבים מרווחיו בכדי לבסס את מעמד השושלת ולהעשיר את
נכסיה. בדולתוסיאה ובהילאפוליס, בניגוד חריף לתדמיתו האפלה בפרובינקיות, נודע
פרוקונסול גאיוס אוראזיס כאיש תרבות אדיב, פטרון של אומניות ובניה, אשר בנה מכספו
לפחות שני מקדשים לאלי הפנתאון ההילאסיאני, וכן שיפץ את הקרקס הגדול של דולתוסיאה
על חשבונו. לאות כבוד, הציבו זקני דולתוסיאה את פסלו בפורום המרכזי של העיר, שם
נותר עד לעצם היום הזה, עומד זקוף בידיים משולבות על חזהו, נישא מעל מזרקה גדולה
המוצבת ליד בית האלקטורים של העיר.
גאיוס מת בגיל 59, ככל הנראה ממחלה שהוחמרה בשל שתיה מופרזת של יין. צוואתו העבירה
את האחוזה, ביחד עם שני שלישים מנכסי אוראזיס, אל בנו הבכור טיריוס, אלא ששבועות
ספורים לאחר מותו השתלט אחיו הצעיר של גאיוס, המכשף אורקאדיוס, בכח הזרוע על
האחוזה, בטענה כי טיריוס קל הדעת אינו מתאים לשלוט בנכסי השושלת בכוחות עצמו. בעוד
אורקאדיוס מעמיד פנים כמושל בשם אחיינו, כלא אותו במרתף אפל, שם נותר במשך ארבע
שנים ארוכות.
אוראקדיוס שלט שלטון איימים באחוזת
מאריס במשך ארבע שנים. בניצוחו, הפכה האחוזה למקום אפל ומבעית, שרוי תמיד באפלת
חצות, ונשמר בידי יצורי תופת, בעיקר עטלפי אבדון ואנשי זאב. אט-אט, הלכו והתרבו
השמועות כי המג המסתורי הינו למעשה ערפד, אשר "העלים" צעירות רבות
מדולתוסיאה לטירתו, והפך אותן לפלגשיו האלמתות.
בסופו של דבר, עלתה חבורת הרפתקנים על האחוזה, תחת הנהגתה של הגבירה קלסטה (אז
כוהנת-לוחמת צעירה, ושנים רבות לאחר מכן הידועה והחזקה במנהיגות האמזונות
באימפריה), והתעמתה עם ארקאדיוס. בקרב שנערך חוסלו מרבית יצוריו ופלגשיו של
ארקאדיוס, והוא עצמו נאלץ לשנות את צורתו לעטלף ולהמלט על נפשו. איש אינו יודע מה
בדיוק עלה בגורלו, אולם משערים כי כדרכם של ערפדים רבי עוצמה, החביא ארון מתים
אי-שם "לעת חירום". אם כך הוא הדבר, יתכן מאד כי ככל בני השושלת אשר
שרדו את מלחמת הילאסיאס-אושגורה (כ-60 שנה לאחר אותם מאורעות) נמשך אף הוא אל מחוז
ראכנהורף, כאשר אחד הארטיפקטים של ויטאליוס, צמיד האודם הקסום, נמצא ברשותו.
קלסטה הנמרצת, אשר ידידותה בנעוריה עם
טיריוס היא שהביאה אותה לפרוץ לאחוזה, נישאה לו בחתונה מפוארת, אולם הנישואין לא
האריכו ימים. טיריוס התגלה, אכן, כהולל חסר תקנה, אשר נאף על ימין ועל שמאל,
והעמיד אין-ספור ממזרים מעשרות נשים. את ימיו היה מבלה בבטלה, במשתאות או
במרחצאות, ונהג להשתכשך במשך שעות באמבטיות מבושמות של חלב ודבש. עסקי המשפחה
הושארו לבני משפחה אחרים, בעוד ראש המשפחה מתהולל באין מפריע, ושמו נודע לשמצה.
למרות הכל, הצליח להתמנות לטריבון האחראי על החגיגות ומופעי הגלאדיאטורים
בדולתוסיאה, תפקיד אותו מילא במשך למעלה מ-15 שנים. נישואיו לקלסטה התפרקו לאחר
שלוש שנים בלבד, והגבירה העלפית למחצה שבה להרפתקאות, בעיקר בקרב ידידותיה
האמזונות (לפרטים נוספים על קלסטה, ראה ההיסטוריה של הילאסיאס). קלסטה הותירה בידי
טיריוס בת אחת בשם דרוסילה.
טיריוס הוסיף להתהולל בלא הרף, עד אשר ירדה עליו ידו של הגורל באכזריות: בשנותיו
האחרונות, לקה בדלקת מוגלתית, אשר הפכה אותו ליצור נורא למראה, אלא שכספו הוסיף
לקנות לו תענוגות מתענוגות שונים. בסופו של דבר, בגד בו העבד החביב עליו, הליקון,
והטביע את אדונו כאשר זה השתכשך במרחצאות החמים של מאריס. טיריוס היה בן 47 בלבד
במותו, ומשל באחוזת מאריס 26 שנים.
כעת, עברה ראשות המשפחה אל בתו החוקית
היחידה של טיריוס, דרוסילה. הלה, בנעוריה אשה יפיפיה, נודעה כערמומית, אכזרית,
שקולה ומרחיקת ראות. כבר בעשור השנים האחרון לחייו של אביה, היתה היא המנהלת
הבלעדית של עסקי המשפחה, דבר אותו עשתה ביד-ברזל ובהצלחה רבה עד יום מותה שלה.
מיד לאחר מות אביה, הזעיקה לגיונרים לאחוזה, והורתה להם ללכוד את העבד הליקון
ולצלוב אותו, ולנהוג בדרך דומה גם בשניים מממזריו של אביה, אשר היו בעלי משרות
באחוזה. מעטים התייחסו ברצינות לטענתה כאילו דאגה לעשות צדק עם רוצח אביה ועם
שותפיו, ורבים האמינו כי היא היתה זו אשר ציוותה על מעשה הרצח מלכתחילה, משום
שמראהו הדוחה של אביה, מזגו ההפכפך וטרדני ובזבוזיו נמאסו עליה, וכעת בקשה למחוק
את "הראיות" למעשיה, וכן להפטר משני מתחרים מסוכנים אפשריים לירושת הון
המשפחה. מנגד, ממזרים אחרים של אביה נותרו בחיים, ושניים או שלושה מהם היו
ממקורביה של דרוסילה במשך שנים ארוכות.
דרוסילה נישאה להרודיוס קראסוס, בן לשושלת הצבאית המפורסמת (דודו של מילוס קראסוס,
מפקד הלגיון ה-10 במלחמת הילאסיאס-אושגורה ומושל גלוריאנה שבז'ראל דהיום). כל
יודעי הדבר גרסו כי היה זה צעד מחוכם ביותר; הנישואין קישרו את דרוסילה אל שושלת
קראסוס רבת ההשפעה, וביצרו את מעמד משפחתה בצמרת האימפריה. מנגד, הרודיוס, גבר
יפיפה והולל, היה ידוע כשוטה מוחלט, אשר מעולם לא קם בו הכח לנסות ולהוציא מידי
אשתו את ניהול עסקי המשפחה. דרוסילה אף הרחיקה לכת, והצליחה לקבל את הסכמת משפחת
קראסוס והקייסר עצמו כי צאצאיה יקראו על שמה, ויחשבו כממשיכי שושלת אוראזיס, צעד
חריג ביותר בהילאסיאס (בה מעמדן של נשים אינו מהשפירים). זאת, בנימוק כי אין
להכחיד את שושלתו המפוארת של ויטאליוס אוראזיס.
דרוסילה לא יכלה לשאת בתפקידים רשמיים
באימפריה, בשל היותה אישה, אולם מספרים כי מאחורי הקלעים היתה בעלת השפעה עצומה
בהילאפוליס, ואף בארמונו של הקייסר, והצליחה לשלוט במספר רב של סנאטורים, חצרנים
ונושאי משרות אחרים. היא נודעה כתככנית מוכשרת, גאה ומעודנת, ששחתה בפוליטיקה כדג
במיים. שמועות אפלות מייחסות לה, בין היתר, מעורבות בכמה וכמה מקרי הרעלות שקיפחו
את חייהם של אישים בחברה הגבוהה של אותם ימים, שהיו ממתנגדיהם של בתי אוראזיס
וקראסוס.
דרוסילה החזיקה בכוחה שנים רבות מאד, ומתה בגיל 78, ישישה מתוסכלת וקמוטה, אולם
צלולה ורבת כח עד יומה האחרון. לפי רצונה, ירש את תאריה ומרבית נכסיה, כמו גם את
אחוזת מאריס, בנה השני קלאודיוס. זאת, לאחר שבנה הבכור אריאנוס, אשר היה שנוא תמיד
על אמו, מת מוות מסתורי מספר שנים לפני מותה, ויש אומרים כי ידה היתה גם בכך.
קלאודיוס, לעומתו, שנודע מנעוריו כמשכיל, שקול ומוכשר, היה חביב מאד על דרוסילה,
וזו ארגנה עבורו, חמש שנים לפני מותה, מושב בסנאט הקייסרי, בו החזיק במשך שנים
רבות, עד מפלת האימפריה במלחמה הגדולה מול אושגורה.
לאחר מותה של דרוסילה, ירש הסנאטור קלאודיוס אוראזיס את ראשות המשפחה, בה החזיק עד
לחורבן האימפריה, והפקעת נכסי השושלת שבאה בעקבות ההפיכה הרפובליקנית של גאיוס
גינאריוס רולזוס. הלה, ניהל את עסקי המשפחה, פחות או יותר, בשותפות עם אחיו הצעיר,
הנחוש והאכזר מאד קסיוס. שני האחים שמו פניהם, בסופו של דבר למחוז ראכנהורף
הפרימיטיבי והמסתורי בכדי ללכת בעקבות הנבואה המוזרה שפקדה את בני השושלת (ראה
פירוט דמויות בני המשפחה לפרטים נוספים).
מפלת
המשפחה והנבואה
קריסתה של האימפריה מול סולטנות האורקים האושגורית, וההפיכה הרפובליקנרית של
רולזוס אשר הכניע את האימפריה בפני האורקים והתיר להם להתיישב בתוכה, הביאה קץ גם
על עושרה וגדולתה של שושלת אוראזיס.
המומוס הנוכל של סנאטור קאסיוס, טירופילוס החנפן, ולמעשה צאצא מתוסכל לאחד ממזריו
של טיריוס, השתלט בכח הזרוע על אחוזת המשפחה ביחד עם כח של משמרות השלום של
טאלכוס, כשהוא רוצח אגב כך את מרקלה, אשתו של קאסיוס. זמן לא מועט לאחר מכן,
הכריזה "המועצה הנאורה" של הרפובליקה על שני ראשי השושלת, קלאודיוס
וקסיוס, כריאקציונרים ופושעי-מלחמה, אשרה את החרמת נכסיהם והדיחה אותם מכל
כהונותיהם. בני השושלת נאלצו לנוס על נפשם כפליטים ולגלות מארץ מולדתם. זמן לא רב
לאחר מכן, ב"ליל ההיפוך" של שנת 2436 לספירת הילאסיאס, חלמו כל בני
השושלת חלום מוזר, בו נראו שלושת הארפקטים העתיקים, ונאמרו מילים מוזרות בקול עתיק
ומאיים, שכל אחד מבני השושלת הבין בדרך מעט אחרת. כך או כך, החלום דיבר על קמע
השערים רב העוצמה, על קוואסט עתיק שלא הושלם, ועל גורל השושלת והצללים המרדפים
אותה. הבטחות לעתיד מפואר ביחד עם איומים אפוקליפטיים נמהלו ונארגו בתוכו באופן
מוזר. אחד אחד, החלו בני המשפחה נמשכים אל מחוז ראכנהורף העתיק, המקום בו מצוי,
ככל הנראה, המפתח לפענוח הנבואה, אשר כל אחד מבני השושלת סבור כי דיברה בעיקר
אליו, איש-איש לפי אופיו ושאיפותיו. מספרים, כי אפילו ארקאדיוס, הערפד האפל, חזה
בנבואה במקום מקלטו הנסתר, ועשה אף הוא את דרכו אל המחוז, לנסות ולהקדים את שארי
בשרו החיים.
בני השושלת
דהיום
1. הסנאטור קלאודיוס
אוראזיס (קוסם): ראש המשפחה לשעבר,
פוליטיקאי מהסיעה האופטימאטית, איש תרבות ודעת שקול (ודי דכאוני כיום, לאחר שבנו
הבכור ואשתו האהובה נספו), השומר על הדרת הכבוד של אציל הילאסיאני רם מעלה.
2. פרוקונסול ולגאט
קסיוס (סייף): אחיו הצעיר, הקודר, השאפתן והאכזר של
קלאודיוס, מצביא חסר מעצורים הסבור כי הוא האדם שנועד בידי האלים בכדי להושיע את
האימפריה בנהרות דמם של הבוגדים שהביאו למפלתה.
3. ויפסאניה אוראזיס
(פלדנית): נצר מרוחק של המשפחה (כנראה מצד
ליבילה) אשר נישאה לבנו האהוב של קלאודיוס אשר מת מות גיבורים במלחמה. רפובליקנרית
לשעבר (אשר עזבה את הסיעה בשאט נפש בשל כניעתם לאורקים ומעללי משמרות השלום),
מורדת ופמיניסטית, קצינת לגיון וגיבורת מלחמה שנפצעה קשה באחד הקרבות האחרונים.
אשה אצילית וגאה, אם כי מרירה ועגומה מאד.
4. טירופילוס
אוראזיס (קוסם רוח): בנו של אחד ממזריו של טיריוס, המומוס
של המשפחה אשר בגד בה ורצח את אשתו של קלאודיוס. הולל ריקני ומושחת עד היסוד, חסר מעצורים
ורדוד, בעל תפקיד במשמרות השלום של טאלכוס. מומחה בקסמים מנטליים ואשליות, הסוגד
לאלוהויות אפלות של תענוג, שחיתות ונהנתנות. אחוז בדיבוק לחסל את קלאודיוס וקסיוס,
וכמה שיותר מבני המשפחה האחרים.
5. קווינטוס אוראזיס
(לוחם): בנו הצעיר של קלאודיוס, לוחם אדיר,
שרירי, יפיפה (ודי טוב לב), אבל אינו מצטיין ביכולות שכליות. קצין לגיון לשעבר,
שהפך לאחד הגלאדיאטורים המוכשרים והאהובים ביותר בזירה של גלוריאנה (במיוחד אהוב
הבנות הצעירות).
6. סקריבוניה
אוראזיס (כוהנת להבות): בתו הקודרת של קסיוס, אשר המירה את
דתה לדת כנסיית הזוהר הז'ראלית, והפכה לקנאית דתית בלתי מתפשרת ודי אכזרית. שולטת
בקסמי אש וקסמי מרפא גם יחד, אדוקה, צנועה אך נוראה בזעמה. מתעבת את אביה, אשר
התאכזר אליה בילדותה, אך בו בעת, די מזכירה אותו במידותיה.
7.
אורקאדיוס אוראזיס (ערפד, נקרומנסר): החזק והנורא בבני המשפחה – ערפד עתיק יומין, שהיה אחד מבניו של ויטאליוס
ומחזיק באחד משלושת הארטיפקטים. מפלצת ערמומית, סבלנית וחסרת מעצורים, אשר מסתובב
עם פמליה של ערפד'ים ורוחות רפאים, וכן משרתים אנושיים מוכי סנוורים. אורקאדיוס
מתכוון לקחת את המגיע לו, לדעתו, תוך "סגירת חשבון" עם יתר בני השושלת.
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום